- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק עמ"ת 37855-09-13
|
עמ"ת בית המשפט המחוזי באר שבע |
37855-09-13
23.9.2013 |
|
בפני : טלי חיימוביץ |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: אולג בולשקוב |
: מדינת ישראל |
| החלטה | |
ערר על החלטת בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט ברגנר), בתיק מ"ת 27078-09-13 מיום 17.9.13 לפיה הורה על מעצרו של העורר עד החלטה אחרת, והפנה אותו לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר. כן מלין העורר על קביעה קודמת של בית משפט קמא (כב' השופטת הבכירה לביא), לפיה טענת השכרות אינה מהווה טענת הגנה בנסיבות העניין, לאחר שנכנס למצב של שכרות ביודעין.
כב' השופט ברגנר קבע כי אין להתייחס לטענת השכרות בתיק העיקרי, ובכל מקרה אין מדובר בטענת הגנה, ולכן אין בטענות העורר כדי לפגום בתשתית הראייתית.
מדובר בכתב אישום המייחס לעורר עבירות של איומים כנגד אשתו בלילה אחד, בשתי הזדמנויות, האחת בסמוך לשעה 23:00 והשנייה בשעה 02:00, לאחר שהעורר פונה למרכז לבריאות הנפש בית יעקב, וחזר הביתה.
ב"כ העורר טוען בכתב הערר, כי עבירת האיומים הינה בעלת יסוד נפשי של כוונה מיוחדת (עבירת מטרה), ועל כן, שעה שמוכיח נאשם את התקיימות סייג השכרות, ברמה הנדרשת של הטלת ספק סביר, לא ניתן להרשיעו בעבירה זו. בנוסף, על בית המשפט הדן במעצר לבחון את התקיימות הסייג ברמה הלכאורית, ולא להשאיר את הדיון בו לתיק העיקרי, כפי שקבע בית משפט קמא. העורר הוכיח לכאורה כי שתה כמות נכבדה של אלכוהול, והדברים אף עולים מהאמור בכתב האישום ומהודעות השוטרים שעצרו אותו. עוד נטען, כי היה מקום ליתן משקל גם לנזק הראייתי שנגרם לעורר, בכך שלא נבדקה רמת האלכוהול בדמו, ובכך איבד את האפשרות להוכיח את טענת השכרות שלו. ב"כ העורר מפנה לפסיקה, לפיה הניח בית משפט, על רקע מחדל חקירה כזה, כי הנאשם היה שיכור.
ב"כ המשיבה מתנגד לקבלת הערר, וטוען כי בשלב זה של ההליך אין מקום להיכנס לעובי הקורה. עצם היותו של העורר שיכור, אינה במחלוקת, אולם אין בכך די כדי להקים את סייג השכרות, ועל העורר היה להראות כי האלכוהול השפיע השפעה של ממש על תודעתו, או הבנתו, או יכולתו לשלוט במעשיו.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערר להידחות.
צודק ב"כ העורר בטענתו, כי מדובר בסייג ולא בטענת הגנה, ומכאן שנטל ההוכחה המוטל על העורר הינו נטל של הטלת ספק סביר, להבדיל מטענת הגנה שיש להוכיחה על פי מאזן ההסתברויות. צודק ב"כ העורר גם בטענתו, שאין להתעלם לחלוטין מטענת סייג בהליך המעצר, ויש לבחון גם ראיות שיש בהן כדי לפגום בעוצמת הראיות לכאורה, שעה שהן מצביעות לכאורה על התקיימות הסייג.
יחד עם זאת, לא סברתי כי בנסיבות העניין הרים העורר את הנטל הראייתי, המוטל עליו בהליך זה, ולו לכאורה, ומכאן שלא נפגמה התשתית הראייתית. לצורך הוכחת סייג השכרות, לא די בהוכחה כי הנאשם פעל תחת השפעת אלכוהול, אפילו קיים ממצא לפיה בדמו נמצא חומר משכר בריכוז גבוה. יש להוכיח קשר סיבתי בין צריכת החומר המשכר ובין השפעה על תפקודו של הנאשם. כדי לחסות בצילה של הגנת השכרות, על הטוען לתחולתה להראות כי על החומר המשכר היתה השפעה של ממש על תודעתו והבנתו, או על יכולות לשלוט במעשיו (ע"פ 7164/10 ג'אן נ' מדינת ישראל).
גם אם אניח לטובת העורר, עקב מחדל חקירתי, שמקורו באי בדיקת רמת האלכוהול בגופו, כי היה תחת השפעת אלכוהול כבדה (ואין בכך כדי לקבוע מסמרות לעניין קיומו של מחדל כאמור), עדיין נשאלת השאלה, האם היתה לאלכוהול השפעה על תודעתו והבנתו, ויכולתו לשלוט במעשיו. על מנת לשלול את יסוד הכוונה הציבה הפסיקה שורה של אינדיקציות ראייתיות, כולל כמות אלכוהול, סימני שכרות בנאשם, פעולות שביצע הנאשם והצהרות שהשמיע במהלך האירוע, ובסמוך לפניו ולאחריו. זכרונו של הנאשם את הפרטים הנוגעים לביצוע העבירה וכו'.
עיון בראיות התביעה מעלה, כי העורר היה מודע למעשיו, זכר ברמה טובה את האירועים. לא זו בלבד, אלא אף נימק את האיומים באירוע השני בכך שחשד באשתו כי היא נמצאת עם המאהב שלה בבית. העורר מתייחס לכוונתו בעצם ביצוע העבירה, ואומר כי כל החיים שלהם ביחד הם מאיימים אחד על השני אבל אלו סתם דיבורים, וגם במקום אחר, טוען שאמר את הדברים סתם. כל אלה, דינם להבחן במסגרת ההליך העיקרי. בית המשפט יבחן את רמת השכרות ואת ההשפעה על הרצייה של העורר. בשלב זה, אין מקום להיכנס לכך מעבר לבחינה לכאורית, אשר בוצעה לעיל.
על כן, אני סבורה כי נכון עשה בית משפט קמא בכך שהפנה את העורר לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר, אשר יבחן את מסוכנותו, הן נוכח מצבו הנפשי המוחמר על ידי האלכוהול, ומאידך, נוכח עברו הנקי והעובדה שהמתלוננת טוענת כי מעולם לא נהג כלפיה באלימות או מימש את איומיו. סביר להניח, כי תמצא חלופה אשר תאיין את מסוכנות העורר, באופן שתשלב טיפול פסיכיאטרי ביחד עם טיפול בהתמכרות, שאז ככל הנראה, המסוכנות תצומצם, אם לא תאוין לחלוטין.
אשר על כן, אני דוחה את הערר.
<#3#>
ניתנה והודעה היום י"ט תשרי תשע"ד, 23/09/2013 במעמד הנוכחים.
|
טלי חיימוביץ, שופטת |
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
